כשאני רואה את רחל עזריה ועוד כמה צדקנים מארגנים שביתה ומאמללים את כל ההורים בירושלים (העובדים כמובן, נראה לכם שהחרדים סובלים מהשטויות האלה?), ואז רצים להצטלם בככר ספרא בפוזה חברתית, אני פתאום לא כל כך עצוב שאני לא נמצא בעיר המשוגעת הזאת.
מודעות פרסומת
http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1924438
אתה רוצה לשקול שנית?
ממש לא.
העובדה שהסיפור נגמר באיזשהו הסכם לא מפחיתה בכלום את הסבל והנזק שנגרם להורים.
רחל עזריה הרויחה כותרות מלדרוך על הציבור שבחר אותה.
מחר בבוקר היא תשבית את הגנים כדי לשפר את תנאי העובדות הסוציאליות בעיריה, ושוב תצטלם בככר ספרא עם שלט ושוב כל התקשורת תפרגן לה "שיואו איזה חברתית".
והציבור הפשוט בירושלים, זה שרק רוצה לשים את הילדים בגן וללכת לעבודה, נשאר בלי אף אחד שדואג לו.
הבנתי. אז אתה חושב שההסדר הקודם היה סביר באיזושהי צורה. לחילופין, אתה לא חושב שהוא טוב, אבל רוצה לקחת את הנשק האפקטיבי היחיד להילחם בו (שביתה).
אני לא חושב כל כך הרבה.
אני יודע שאני גר היום במקום שבו אני יכול לשלוח את הילדים כל בוקר לגן ולא סובל משביתות מוצדקות שלוש פעמים בשנה.
אתה מתחיל להישמע כמו מהגר אקס-ירושלמי טיפוסי. "העיר המשוגעת הזאת"? הסיפור הסתיים די מהר ובצורה טובה. אבל כרגיל, דברים שרואים משם…
אל תיקח אותי לשם ולא לכאן.
יש כאן אלמנט יסודי, שה"רחל עזריה"אים צריכים לקצת לתשומת ליבם, והוא: חיי התושבים מעל הכל.
כל מהלך, כל מאבק, כל הפגנה צריך להביא בחשבון קודם כל, האם זה מכביד על התושבים או לא.
מה לעשות – זה לא מובא בחשבון.וכן, גם יום שביתה אחד זה יותר מדי.
קשה להתייחס לטיעון כזה, שלמעשה שולל כל מאבק שדורש מידה מסוימת של הקרבה. ההורים ברובם הגדול (כך אני מבין) קיבלו בהבנה את השביתה והבינו שאי הנוחות הזמנית מצדיקה את המטרה, שהושגה לבסוף ובלי יותר מדי בלגן דווקא.
קצת באיחור, אבל כשרואים דבר כזה חייבים להגיב: הבן שלי לומד באחד הגנים שה-"כמה צדקנים" השביתו – בתמיכתם המלאה של כמעט כל ההורים בגן. אם גננת הצהרון והסייעת בגן של הילד שלך שהיו מצוינות היו מתפטרות אחרי שני שלישים של השנה והיית אמור לקבל במקומן את… איך נגיד… מי שמוכנות לעבוד עבור חצי השכר, אולי היית מבין טוב יותר למה זה היה חשוב. אבל גם אני מוכן שעל הילד שלך ישמרו גננות סוג ד', אם לך זה לא מפריע.
אגב, רחל עזריה היא אחד הדברים הטובים ביותר שקרו לירושלים בשנים האחרונות. הלוואי שבפוליטיקה בישראל בכלל היו עוד עשרה אנשים כמוה שבאמת עובדים קשה ומנסים מדי יום ביומו לפעול לטובת הציבור ולא למען אינטרסים. אולי היינו נראים אחרת.