הייתי בגיל הזה

עוד ידיעה מדפרסת על חתימות הביינישים שלא הולכים לצבא אם הוא לא כזה ולא כאילו.
בלי קשר למה שהייתי עושה במקום הצבא בסיטואציה (לא רוצים – לא צריך!!), אני חייב להודות שבגילם הייתי יכול ליפול בקלות למלכודת ולחתום על עצומה כזאת.
נערים בני 18 שמחפשים ללכת עד הסוף בשביל משהו.מה שזה לא יהיה.
כל רב עם כריזמה – ידע מרשים יכול להוביל נערים בגיל הזה רחוק מאוד.
אז לנערים אין מה לבא בטענות, וגם לרב לא, ככלות הכל זו אמונתו.
אל מי נישא עיננו?
להורים.
כשהילד בוחר ישיבת הסדר\ישיבה גבוהה ללכת אליה, אפילו שהוא כבר ילד גדול, והוא אמור להחליט לבד וכו וכו, קחו בחשבון שזו יכולה להיות ההחלטה האחרונה שלו שיש לכם השפעה עליה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה המשרד לשירותי דת. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על הייתי בגיל הזה

  1. יונת קרב הגיב:

    זאת לא שאלה רק של הצבא, זה עניין של המדינה כולה.
    מי שלא רוצה לשרת בצבא יכול לתרום בשנת שירות- וזה בסדר גמור וצודק.

    הבעיה היא שצעירים מאוכלוסיות שונות (ערבים, חרדים, צפונבונים) מחליטים שהם לא תורמים בעקבות ההורים- סביבה או הגורו התורן. מי שאכפת לו שישנה דרך עשיה ולא דרך העדר עשיה. (לשבת בכלא זאת לא עשיה) בקיצור אנחנו צריכים יותר עושים ופחות טרמפיסטים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s