געגועים לפסטיבל השח

במקור ראשון המשובח של השבת, במדורו המאוד משובח של אדוארד אטלר מוזכר בית הקפה "טעמון".כנראה אושיה תרבותית מן העבר הירושלמי ששבקה לה חיים אי שם לפני כמה שנים.
אטלר מתאר שם את עצמו משחק שח נגד איזה סופר\במאי אירופי נפוח וחשוב, ומשיח עימו על הא ודא.
נזכרתי בפוסט שפרסם לפני זמן מה עכברתולנו על סצנת הפאבים הניו יורקית ושונותה מן הסצנה המקומית.שם המבלה יוצא לפאב כדי לפגוש ולהכיר אנשים, בעוד כאן אתה תמיד יוצא עם חברים, ומקים לך אקס טריטוריה במקום שאתה יוצא אליו.
חשבתי לעצמי על קפה שירים את הכפפה ויפתח שולחנות שח לכל דורש.אפשר יהיה להתיישב להזמין משהו ולשוחח עם כל אחד בשפה הכי מדוברת בעולם.
ביקור שבועי של אומן ושנתי של רב אומן , ודאי יכול להוסיף יחסי ציבור.
וכל זה בלי להזכיר את פסטיבל השח שנולד ומת לפני שנתיים.כמה חבל.

עריכה: מצאתי את הפוסט של עכברתול על ניו יורק.לטעמי מהטובים ביותר.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה המשרד לענייני ירושלים, משרד התרבות והספורט. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על געגועים לפסטיבל השח

  1. ערן טרבלסי הגיב:

    גם אני קראתי את הכתבה הזו.
    הרעיון שלך אדיר.
    אגב, טעמון עדיין איתנו, ברחוב קינג ג'ורג' פינת רחוב הלל. אם תגיע בבוקר (כנראה עד שתיים-עשרה) תוכל אפילו לקבל שירות ממרדכי קופ הקשיש או מאישתו. על הקיר תלויה תעוד "יקיר ירושלים" שהוא קיבל אי-אז בשנות ה(תשעים?). אחד החלומות שלי הוא לשבת איתו ולשמוע ממנו סיפורים על התקופה הסוערת של המקום.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s