יום זכרון הולך ונעלם

במלחמת יום הכיפורים גויסו למלחמה 300 אלף ישראלים.10 אחוז מאוכלוסיית המדינה.לא היו בכלל גברים ברחובות, המלחמה היתה בכל מקום.
אם היית ישראלי בגיל גיוס, כששבת מן המלחמה, היית רק צריך לשאול מי מחבריך לא חזר.
במלחמת לבנון השניה ,בשיא, גויסו כעשרת אלפים חיילי מילואים.אחוז וחצי מן האוכלוסיה.
אני אישית לא הכרתי אף אחד מחללי המלחמה ההיא.ועוד אני מגיע מחברה מיליטנטית, בה כל אחד מתגייס להיות טייס בשייטת מטכ"ל.
השכול נהיה נדיר יותר.ההשתתפות ביום הזכרון נהיית יותר ויותר מאומצת.
משתתפי מלחמת יום הכיפורים יראו בעיני ילדינו, כמו שניצולי השואה נראו בעיננו, זן נדיר, הולך ונכחד.
אני בגיל 9 כבר דמיינתי את עצמי כובש את דמשק, עם בקבוק מולוטוב.הבן שלי באותו הגיל, אומר לי שהצבא מפחיד אותו.
ברוך השם, מאז הסכם השלום עם מצרים ישראל לא עמדה על קיומה.נטל ההגנה נופל על כתפי מעטים יותר, לא בגלל שהם פראיירים, בגלל השנטל נהיה קטן יותר.
יום השואה, יעבור שינוי יסודי בקרוב מאוד, עם כל תום הדור ההוא.
לא הרבה אחר כך , גם יום הזכרון יהיה חייב להשתנות.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה המשרד לשלום ולבטחון. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s